<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"א ח"ג</h1>
<h2>דף לח:</h2>
מחאה שלא בפניו הוי מחאה וכתבו התוס' וכן רב אלפס אפילו אמרו עידי המחאה לא גלינו המחאה לשום אדם שאירע כך הויא מחאה כיון שמיחה שלא בפניו בתקנת חז"ל כי סמכו שאינו רגילות שיחזיק אדם בקרקע שאינו שלו וכן כתב הרא"ש. ואין חלוק בין אותה העיר לעיר אחרת דאחרים ישמיעו הקול במקום שדר המחזיק בין שיהיו בעיר אחרת וכן כתבו התוספות וכן הרא"ש בתרא. שדה מכירה אם מכרה תוך ג' במקום מחאה היא וכתבו התוספות וכן המפרשים ומאחר שמכרה פעם אחת אינו צריך עוד מחאה אפילו אחר כמה שנים כמו במחאה שצריך לכל שלשה שנים והוא שיהיה המכירה בשטר אבל בעידי מכירה בלא שטר אינו במקום מחאה כי עידי מכירה אינו קול כמו עידי מחאה וכן כתב הרא"ש אבל רוב הפוסקי' הסכימו שאפילו מכירה בעדים הויא במקום מחאה ולא דמי למחזיק שלא יצטרף אכילת לוקח בחזקתו זולתי אם מכרה לו בשטר כמו שכתבתי בדין ג' לקוחו' דהתם מילין הוו יודעין עם המכר שהיתה של זה המערער שיודיעוהו שימחה אבל במכירת מערער דבר תימא הוא במכר מערער קרקע שברשות אחר ובודאי מילתא דעבידא דאגלויי היא שפלוני מכר הקרקע שברשות פלוני ויותר ממחאה הוא כן נראה עיקר. אלך ואלקוט פירות של פלוני שלקחתי ממנו אין בית דין ממחין בידו אם בא בעל הקרקע אחר שלקט נאמן בשבועת היסת ומכאן ולהבא אינו נאמן מאחר שמערער בעל הקרקע בתרא ברשב"ם. מחאה לפירות כגון פלוני הורדתיו לפירות ולא לגוף הקרקע כי מחאה ואף על פי שלא הוריד אותו אלא לפירות צריך מחאה בתרא. שעת חירום כלומר מלחמות שאין שיירות מצויות לא הוי חזקה שלא בפניו ולא מיחה אם מיחה בשעת חירום בתרא. מחזיקין כלומר מועלת חזקה בנכסי בורח כשברח מחמת ממון כי מחאה שלא בפניו הוי מחאה אבל מחמת נפשות אין מחזיקין ולא הויא מחאה בתרא. מיחה בפני אדם שאין יכולין לומר לו או אמר לעדים לא תאמרו ליה כלומר לא תגלו זה לבעל דיני או כשעשה מחאה אמרו העדים לא אמרי' ליה או לא יצא דבר זה מפיכם לשום אדם לא הוי מחאה בתרא. לשון מחאה פלוני גזלן הוא לא הוי מחאה פלוני גזלן דאכיל ארעתא דנקיטנא ליה לדינא הוי מחאה ור"ח כתב שצריך לומ' מחר נקטינא ליה לדינא ואם לא אמר לא הוי מחאה והאחרונים הסכימו דאין צריך לומר נקיטנא ליה לדינא שאפילו לא אמר אלא דאכיל ארעתא דידי כי הדברים האחרים הם סיום הדברים כי מאחר שאומר פלו' אוכל מקרקעותיו שלא כדין בודאי הם יודיעו אותו לאח' וישמור שטר מכירה ואם לא שמרו הפסיד. וטעם ר"ח אם לא אמר למחר נקיטנא וכתב לא יודיעוהו לאחר ולא ישמור שטרו והרא"ש לקח עיקר דברים האחרונים. פירו' אבל אמר לפירות הורדתיו מודו דאין צריך לומר למחר וכו' ונראה כי הדין הדר בבתים בשכירות ומיחו הבעלים שלא היה יודע שבשכירות בא לידם שאין צריך לומר (ולאחר) [ולמחר] וכו' בתרא.
<h2>דף לט:</h2>
בג' שנים אינו צריך למחו' כי אם שנה ראשונה כלומר בשנה אחת תוך ג' שנים ובששה צריך למחות בסוף כל שלש ושלש. ואם אחר המחאה החזיק ג' שנים בלא מחאה עלתה לו חזקה לפי' צריך למחות בכל ג' שנים קודם שיכלו השלש אבל אם ידוע שבאת לידו הגזילה לעולם אין לו חזקה דהכא מיירי שטוען בג' ראשונות לפירות ירדתי ואחר מחאתו לקחתיה ממנו ואכלתיה שני חזקה בתרא. מיחה בשש שנים ב' מחאות ובמחאה ראשונה אמר טענה אח' המערער כגון שאמר בגזלנות בא לידו ובמחאה שנייה אמר המערער טענה אחרת כגון במשכנת' בא לידו הוי חזקה ואינה מחאה כי בטענה שנייה כבר הודה שלא בא בגזלנות לידו והשלש שנים הראשונים היו כדין והרא"ש ורשב"ם ואחרים אמרו כי לא הוחזק כפרן אלא על פי עדים אבל אם אדם טוען ב' טענות המכחישות זו את זו בב"ד ובוחר אי זו מהן שירצה ואפי' נתבטלה אחרונה מטעם דאינו חוזר וטוען חוזר לראשונה ובכאן יוכל לומר תעיתי בראשונה וכן עיקר. ובעבור שבגמרא יש ערער ג' פעמים ושינה בכל אחד כגון בט' שנים בשנה ראשונה אמר גזלן הוא ובשנה רביעית טען לפירות הורדתיו ובשביעי' טען משכונה מאחר שהוחזק שלשה פעמים בשקרנות אינו מועיל לו השלישית ועלתה לו חזקה למחזיק בז' ח' ט' אבל לא בו' הראשונים וכן כתב בן מאגש וראשון עיקר כי לאו דוקא נקט שלשה פעמים ערער בתרא. מחאה בפני שנים ואין צ"ל כתובו ושלא בפניו פי' ויכתבו אותה בלא ידיעת המערער ומחזיק אפילו הוא חובה למחזיק והרמב"ן כתב דאפילו אם מיחה בפניו ובפני עד אחד לא הוי מחאה משום מגו וכל שכן שלא בעדים וכמה אחר[ונ]ים הקשו עליו וכן הרא"ש וכתבו שאם מיחה בפניו והודה לו המחאה הוי מחאה בלא עדי' וכן עיקר בתרא.
